סיבוך מוכר או רשלנות: איך בתי המשפט מבחינים בין השניים
עודכן ב-21 בספטמבר 2026
Quick Answer
בתי המשפט מבחינים בין סיבוך רפואי מוכר לבין רשלנות רפואית לא על בסיס היותו של הסיבוך ידוע בספרות המקצועית, אלא על פי השאלה האם ננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים למניעתו. ההגנה של "סיבוך מוכר" אינה מקנה חסינות אוטומטית, והמבחן המשפטי בוחן אם הרופא פעל לצמצום הסיכון באופן סביר. לדוגמה, בארבעה פסקי דין משנת 2026 שנבחנו במאמר זה, שאלה זו הכריעה בשלושה מהמקרים.
ההבחנה אינה עוברת בשאלה אם הסיבוך ידוע ומתועד בספרות, אלא בשאלה אם ננקטו אמצעי הזהירות שנועדו למנוע דווקא אותו. בארבעה פסקי דין מ-2026 שנבדקו כאן, זו הייתה השאלה שהכריעה בשלושה.
למה זו השאלה המרכזית
ההגנה השכיחה ביותר בתביעת רשלנות רפואית היא שמדובר בסיבוך מוכר: תופעה שמתרחשת בשיעור מסוים מהמקרים גם כשהטיפול מבוצע כהלכה. הטענה נכונה עובדתית כמעט תמיד. השאלה המשפטית היא אחרת: עצם התרחשותו של סיבוך מוכר אינו מקים חסינות, והמבחן הוא אם הרופא נקט את האמצעים שנועדו לצמצם את הסיכון.
שלושה מקרים שבהם נקבעה רשלנות
ת"א (שלום י-ם) 3267-10-23 פלונית נ' בית חולים הדסה
בית משפט השלום בירושלים · השופט הבכיר נאיל מהנא · 6.7.2026
נקבעה רשלנות · 779,312 ₪
הסיבוך
חיתוך צינור המרה המשותף בניתוח לפרוסקופי לכריתת כיס מרה. סיבוך מוכר בשיעור נמוך אך קיים.
הגנת בית החולים
שמקור הטעות ב"אשליה אופטית קוגניטיבית" בלתי נשלטת, שמטעה גם מנתחים מנוסים, ולכן מדובר בחוסר שלמות אנושית ולא בהתרשלות.
מה קבע בית המשפט
"הנתבעת מבקשת להרים סיבוך זה למדרגת חסינות מפני תביעת רשלנות… טענה זו מעוררת קושי ואין בידי לקבלה". הספרות שעליה נסמכה ההגנה מפרטת בעצמה כללי זהירות שנועדו להתמודד עם אותה אשליה חזותית, ומשלא הוכח שהם יושמו, אין חסינות.
המבחן שהופעל
דוקטרינת Critical View of Safety: חובה לחשוף ולזהות בבירור שני מבנים בלבד המתחברים לכיס המרה לפני חיתוך. דו"ח הניתוח לא פירט את שלבי השגתה. בנוסף הופעל כלל אצבע שלפיו אין לחתוך צינור שניתן לעקוב אחריו אל מאחורי התריסריון.
מה דווקא נדחה
הטענה שאי ביצוע צילום דרכי מרה תוך ניתוחי מקים כשלעצמו אחריות. נקבע שקיימות אסכולות רפואיות לגיטימיות בשאלה, ושלא הוכח קשר סיבתי בין אי ביצועו לנזק.
דלקת תוספתן שלא אובחנה במוקד רפואה דחופה. התובעת שוחררה לאחר בדיקה גופנית בלבד, בלי בדיקת דם, ושלושה ימים לאחר מכן התפוצץ התוספתן.
הראיה שהכריעה
בגיליון השחרור נרשם NO appendicitis of concern. כלומר הרופא עצמו העלה את האפשרות. הרישום השולל הפך לראיה נגד הנתבעת.
ההבחנה שנקבעה
"קיימת הבחנה בין מצב בו הרופא המטפל אינו מאבחן מחלה בשל העדר סימפטומים אופייניים… לבין מצב בו הרופא המטפל חשד במחלה ספציפית, אך לא ביצע את כל הבדיקות הרלוונטיות על מנת לשלול את החשש עד תומו". במצב השני, הרופא הסביר היה מבצע את הבדיקות ולא מסתפק בבדיקה גופנית.
קביעה בעלת ערך רחב
הנתבעת טענה שאמת המידה היא של רופא במוקד קהילתי ולא בבית חולים. בית המשפט דחה: "אין להחיל אמת מידה שונה של רופא במרפאת הנתבעת לבין רופא בקופת חולים או רופא בבית החולים… אין להוריד את הרף… אך בשל מקום עבודתם".
ת"א (שלום נצ') 14083-12-22 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה
בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת · השופטת הבכירה נבילה דלה מוסא · 17.6.2026
החבות לא הייתה שנויה במחלוקת · 142,000 ₪
מה קרה
פד ניתוחי וחוט נשכחו בגוף התובעת בניתוח קיסרי ביום 11.8.2021 והוצאו רק ב-10.1.2022, כחמישה חודשים לאחר מכן.
החבות
הנתבע לא חלק על החבות ולא הביא ולו עד אחד. בית המשפט ציין, למעלה מן הצורך, ש"השארת פד בבטנה של התובעת בניתוח הקיסרי היא התנהגות החורגת מהסטנדרטים המקובלים".
ומה בכל זאת הכריע
המחלוקת כולה נסבה על גובה הנזק, והתוצאה מלמדת שחבות מוכחת אינה מבטיחה פיצוי גבוה. נתבעו למעלה מ-1.6 מיליון ₪ ונפסקו 142,000 ₪, בעיקר משום שרכיב הפסדי ההשתכרות קרס: התובעת הפסיקה לעבוד כחצי שנה לפני הניתוח.
הנכות שנקבעה
נכות זמנית 100% לשישה חודשים בתחום הכירורגי, בלי נכות צמיתה, ו-5% נכות נפשית צמיתה. טענה לנכות תפקודית של 44% נדחתה.
מקרה שבו נקבע שהטיפול היה סביר
ת"א (שלום ראשל"צ) 37015-08-15 עיזבון המנוח פלוני נ' מכבי שירותי בריאות ומדינת ישראל
בית משפט השלום בראשון לציון · השופט רפי ארניה · 19.7.2026
"לא הוכח שאי עמידות לנוגדי טסיות הייתה הסיבה לכשל התומכן הראשון או השני… הסיבה לכישלונם… הייתה רסטנוזיס… תהליך טרשתי שנבע ממצבו הקרדיאלי הקונסטיטוציוני של המנוח".
ההיגיון של ההגנה שהתקבל
"אבחון רסטנוזיס כסיבה לכשל התומכנים הוא פרקטיקה רפואית מקובלת וסבירה, אשר מתיישבת עם הממצאים הקליניים… משכך, אי ביצוע הבדיקות הנדרשות לשם בחינת עמידותו… אינו עולה כדי רשלנות".
הלקח הדיוני
הצדדים ויתרו על חקירת מומחיהם. בית המשפט ציין שמומחה התביעה הוא מומחה בהמטולוגיה ולא בקרדיולוגיה, ושהימנעות התביעה מצעדים דיוניים זמינים לאחר עדות מפתיעה "פועל לחובתה".
מה המשמעות המעשית של ההבחנה בין סיבוך לרשלנות רפואית?
בשלושת התיקים שבהם נקבעה רשלנות, ההכרעה לא נשענה על טענה שהסיבוך נדיר או שאסור היה שיקרה. היא נשענה על פרוטוקול זהירות מוגדר שאפשר היה לבדוק אם יושם: כללי CVS בניתוח כיס מרה, בדיקת דם לשלילת חשד שהרופא עצמו רשם, ספירת פדים בניתוח. בתיק שנדחה לא היה פרוטוקול כזה, והמחלוקת הייתה על הסבר רפואי חלופי לתוצאה.
לכן השאלה הראשונה בבחינת תיק אינה "האם זה סיבוך מוכר" אלא "איזה אמצעי זהירות היה אמור למנוע את הסיבוך הזה, והאם יש תיעוד שהוא ננקט". כשהתשובה לשאלה השנייה אינה מצויה ברשומה, הדבר מתחבר גם לטענת הנזק הראייתי.
עודכן ב-21 בספטמבר 2026. נכתב על ידי עו"ד רן שפירא, רן שפירא משרד עורכי דין, חולון. עוסק ברשלנות רפואית, נזקי גוף ותביעות ביטוח, ומייצג נפגעים ומבוטחים בלבד. הפסיקה המובאת כאן ניתנה בין צדדים אחרים, היא פומבית, והאמור בדף זה הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקה פרטנית.
1איך בית המשפט מבחין בין סיבוך רפואי מוכר לבין רשלנות רפואית?
בתי המשפט בוחנים האם ננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע את הסיבוך הספציפי, גם אם הוא מוכר. ההכרעה נופלת על השאלה אם הצוות הרפואי פעל בסטנדרט טיפול סביר וזהיר בנסיבות העניין.
2האם סיבוך מוכר שקרה במהלך טיפול רפואי יכול להיחשב כרשלנות?
כן, גם אם סיבוך רפואי מוכר, הוא אינו מהווה חסינות מפני תביעה. בתי המשפט בודקים האם הצוות הרפואי נקט בכל אמצעי הזהירות הסבירים והמקובלים כדי למנוע את התרחשותו של אותו סיבוך. אם לא ננקטו אמצעים אלו, ייתכן שתיקבע רשלנות.
3אילו קריטריונים משמשים את בתי המשפט בקביעת רשלנות רפואית?
בתי המשפט בוחנים מספר קריטריונים, כולל סטנדרט הטיפול המקובל, האם הרופא פעל כ"רופא סביר" בנסיבות העניין, והאם קיים קשר סיבתי בין הטיפול לבין הנזק שנגרם. הם מתמקדים בשאלה אם ננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים למניעת הסיבוך הספציפי.
4מה עלי לעשות אם אני חושד שנפגעתי מרשלנות רפואית ולא מסיבוך מוכר?
אם אתה חושד שנפגעת מרשלנות רפואית, מומלץ לאסוף את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי ולפנות לייעוץ משפטי. עורך דין המתמחה בתחום יוכל לבחון את המקרה, להעריך את סיכויי התביעה ולסייע בהוכחת הקשר בין הטיפול לנזק.
