אשם תורם ברשלנות רפואית: מתי מפחיתים מהפיצוי בגלל התנהגות המטופל
עודכן ב-21 בספטמבר 2026
בשני פסקי דין מ-2026 שנבדקו כאן נקבע אשם תורם למטופל, בשיעורים של 20% ו-5%. בשניהם ההפחתה נעשתה למרות שלא הוכח שהתנהגות המטופל היא שגרמה לנזק, ובאחד מהם למרות שנקבע במפורש שהמטופלת פעלה כ"חולה הסביר".
מה זה אשם תורם בהקשר רפואי
אשם תורם הוא הפחתה באחוזים מסכום הפיצוי, בשל התנהגות של הניזוק שתרמה לנזק. בתאונות דרכים ובתאונות עבודה זה כלי שגרתי. בתביעות רשלנות רפואית הוא נדיר יותר, מהסיבה שבית המשפט ניסח כך: המטופל הסתמך על שיקול הדעת של הרופא, ולא מצופה ממנו לערער על אבחנה רפואית.
ובכל זאת, בשני התיקים שלהלן הוא נפסק. שניהם מלמדים שהרף להפחתה נמוך מכפי שנדמה.
ת"א (שלום חי') 63133-06-21 פלוני נ' ד"ר מוחמד מחאמיד
בית משפט השלום בחיפה · השופט עופר שובל · 25.6.2026
אשם תורם 20% · נפסקו 117,600 ₪
ההתנהגות
התובע היה מעשן כבד. הנתבע טען שהסביר לו על ההשפעה האפשרית של העישון על סיכויי הצלחת השתלים.
מה שלא הוכח
מומחה בית המשפט לא קבע שהעישון גרם לכישלון הטיפול. כן לא הוצגה כל רשומה רפואית המתעדת אזהרה או הנחיה ספציפית בנוגע להפסקת עישון.
ובכל זאת
"אין מחלוקת כי לעישון עשויה להיות השפעה שלילית על תהליכי החלמה וריפוי… לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, לרבות התנהלות התובע, מצבו הדנטלי והקפדתו על היגיינה אוראלית, מצאתי להעמיד את שיעור האשם התורם על 20%".
החישוב
147,000 ₪ בניכוי 29,400 ₪, ובסך הכול 117,600 ₪.
ת"א (שלום חי') 31205-10-20 פלונית נ' רד"מ – רפואה דחופה מיזמים
בית משפט השלום בחיפה · השופט הדר מסורי · 3.8.2026
אשם תורם 5% · נפסקו 609,955 ₪
ההתנהגות
התובעת שוחררה ממוקד רפואה דחופה עם אבחנה שגויה, והמתינה שלושה ימים בכאבים לפני שפנתה למיון, שם התברר שהתוספתן התפוצץ.
מה קבע בית המשפט
"התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי בשל כאב חריג והסתמכה על האבחון והטיפול הרפואי שניתנו לה. התובעת פעלה כ'חולה הסביר' אין מצופה ממנה לערער על אבחנה רפואית מיד… עם זאת, בנסיבות בהן מתואר כאב כה משמעותי על ידי התובעת, ניתן היה לצפות לפניה מוקדמת יותר לטיפול הרפואי".
התוצאה
"במתח שבין הסתמכות על שיקול דעת הרופא לבין שיקול דעתו של המטופל הסובל מכאבים במשך שלושה ימים, החלטתי בזהירות הנדרשת לפסוק אשם תורם מינורי בשיעור של 5%".
מה שלא מנתק את האחריות
לעומת ההפחתה בשל התנהגות המטופל, טענה נפוצה אחרת של נתבעים נדחתה: שטיפול מאוחר יותר, אצל גורם רפואי אחר, מנתק את הקשר הסיבתי. בת"א 63133-06-21 נקבע הכלל בנוסח הזה:
"ככלל, מעשהו הרשלני של מזיק שני לא די בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי… אם התרחשות המעשה הרשלני של המזיק השני הייתה בגדר הצפייה שעל הראשון היה צריך לצפות… אשר להתרשלותו של רופא, בשעת הטיפול בקורבן של מעשה רשלני של אחר, הדעה המקובלת היא… שרק התרשלות חמורה של הרופא שוללת את הקשר הסיבתי".
ובהמשך, נקודה חדה במיוחד: "כאשר חובת הזהירות של אדם מכוונת למנוע את אשמו של אדם אחר, אין לראות בהתרחשות האשם המסוים של האחרון משום סיבה מכרעת, המנתקת את הקשר הסיבתי".
מה זה אומר בפועל
שני לקחים מעשיים. הראשון נוגע למטופל: עיכוב בפנייה לטיפול, גם כשהוא מובן, עלול להפחית מהפיצוי. כאב חריג שנמשך ימים אינו סיבה להמתין, גם אחרי שנבדקת ונאמר לך שהכול בסדר.
השני נוגע לרופא ולתיק: בשני התיקים ההפחתה הושפעה מהיעדר תיעוד. בתיק העישון, היעדר רשומה שמתעדת אזהרה פעל דווקא לרעת הנתבע בשיקול, אך לא מנע את ההפחתה. הוראות והנחיות שניתנו בעל פה ולא תועדו קשה להוכיח, לשני הצדדים.
קישורים נוספים במאגר
לא בטוחים אם יש לכם עילה?
אפשר לשלוח את המסמכים הרפואיים או את מכתב הדחייה ולקבל התייחסות ראשונית, ללא התחייבות.
עודכן ב-21 בספטמבר 2026. נכתב על ידי עו"ד רן שפירא, רן שפירא משרד עורכי דין, חולון. עוסק ברשלנות רפואית, נזקי גוף ותביעות ביטוח, ומייצג נפגעים ומבוטחים בלבד. הפסיקה המובאת כאן ניתנה בין צדדים אחרים, היא פומבית, והאמור בדף זה הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקה פרטנית.
