פגיעה באוטונומיה: ראש נזק שעומד בפני עצמו
הרעיון: הזכות להחליט על הגוף שלכם היא ערך מוגן בפני עצמו. כשרופא לא מסר מידע מהותי, נשללה ההחלטה מכם, וזו פגיעה שקיימת בין אם התוצאה הרפואית הייתה טובה ובין אם לא.
המקור בפסיקה
ההכרה בראש הנזק הזה התגבשה בפסיקת בית המשפט העליון, ובעיקר בפרשת דעקה נגד בית החולים כרמל, שבה נדונה מטופלת שעברה הליך שלא הסכימה לו מראש. מאז נדון ראש הנזק בעשרות פסקי דין, והיקפו והתנאים להכרה בו התפתחו בהתאם לנסיבות.
ההבדל המעשי מתביעת רשלנות רגילה
בתביעת רשלנות רגילה צריך להוכיח שהסטייה גרמה לנזק. אם התוצאה הייתה מתרחשת ממילא, אין קשר סיבתי ואין פיצוי.
בפגיעה באוטונומיה הנזק הוא עצם שלילת הבחירה. לכן היא רלוונטית דווקא בתיקים שבהם קשה להוכיח שהיה משתנה משהו לו נמסר המידע.
מה נבחן
- האם המידע שלא נמסר היה מהותי להחלטה
- מידת החומרה של הפגיעה בזכות לבחור
- האם הייתה חלופה ריאלית שהמטופל יכול היה לבחור בה
- עוצמת התחושה הסובייקטיבית של הפגיעה, ככל שתועדה
לגבי הסכומים: אין תעריף. הסכומים שנפסקו בראש נזק זה נעים בטווח רחב מאוד לפי נסיבות התיק, ובחלק מהמקרים בתי המשפט נמנעו מפסיקה נפרדת כשראש נזק אחר כבר כיסה את אותה פגיעה. כל הערכה מספרית מחייבת בדיקה של הפסיקה העדכנית בנסיבות הדומות, ולא הסתמכות על מספר כללי.
מתי כדאי לשקול את העילה הזו
- כשההליך בוצע כראוי אך לא הוסבר סיכון שהתממש
- כשלא הוצגה חלופה טיפולית שהייתה קיימת
- כשבוצע הליך נוסף או שונה מזה שהוסכם עליו
- כשההסכמה נלקחה בנסיבות שלא איפשרו שקילה
- כשמדובר בהליך אלקטיבי, שבו לחולה היה זמן להחליט
יש מכתב דחייה או ספק לגבי הזכאות?
אפשר לשלוח את הפוליסה ואת המכתב ולקבל התייחסות ראשונית, ללא התחייבות.
השאירו פרטים ונחזור בהקדם
פנו אלינו
