אי גילוי מצב רפואי קודם בעת ההצטרפות לביטוח

זו הטענה השכיחה ביותר לדחיית תביעות ביטוח. החוק מבחין בין אי גילוי בתום לב לבין כוונת מרמה, וההבחנה הזו קובעת אם תקבלו הכול, חלק, או כלום.

סעיפים 6 ו-7 לחוק חוזה הביטוח עוסקים בחובת הגילוי ובתוצאות הפרתה. החוק אינו מאפשר לחברת הביטוח לדחות כל תביעה בכל מקרה של אי דיוק בהצהרת הבריאות.

שלוש דרגות של אי גילוי

אי גילוי בתום לב. המבוטח לא ידע, לא זכר, או לא הבין שהמידע רלוונטי. במצב כזה החוק מוביל לרוב לתשלום יחסי ולא לשלילה מלאה.

תשובה לא נכונה על שאלה שלא נשאלה כראוי. אם השאלון היה כללי, מעורפל, או לא כלל שאלה ספציפית בנושא, קשה לחברה לטעון להסתרה.

כוונת מרמה. זו הטענה החמורה, והנטל להוכיח אותה מוטל על חברת הביטוח. אין די בכך שהמידע לא נמסר. צריך להראות כוונה.

מה נבדק בפועל

  • נוסח הצהרת הבריאות: מה בדיוק נשאלתם, במילים של השאלון
  • האם ההצטרפות נעשתה טלפונית, ואם כן האם קיימת הקלטה
  • האם המצב שנטען שהוסתר קשור בכלל לאירוע שבגינו הוגשה התביעה
  • האם הייתה חתימה על ויתור סודיות שאפשר לחברה לבדוק מראש
  • כמה זמן חלף מההצטרפות ועד האירוע

קשר סיבתי. בפוליסות מסוימות קיימת דרישה שהמצב שלא גולה יהיה קשור לאירוע הביטוחי. מבוטח שלא ציין בעיית ברך ותבע בגין אירוע לב אינו באותו מצב כמו מי שלא ציין בעיית לב. המסגרת המשפטית המדויקת תלויה בנוסח הפוליסה ובנסיבות, וכדאי לבדוק אותה פרטנית.

מה לאסוף מיד

  • העתק הצהרת הבריאות שנחתמה
  • הקלטת שיחת ההצטרפות אם הייתה טלפונית
  • תיק רפואי שמראה מה היה ידוע לכם בפועל במועד ההצטרפות
  • מכתב הדחייה עם הנימוק המלא

יש מכתב דחייה או ספק לגבי הזכאות?

אפשר לשלוח את הפוליסה ואת המכתב ולקבל התייחסות ראשונית, ללא התחייבות.