מטופל מגיע לרופא המשפחה בגלל עייפות וכאבים. כמה שבועות אחר כך הוא פונה למוקד בשל החמרה, ובהמשך עובר בדיקת הדמיה ומגיע גם לרופא מומחה. בכל אחת מהתחנות נרשם משהו אחר, כמו תלונה אחת, ערך חריג בבדיקת דם, ממצא לא חד משמעי בצילום או המלצה למעקב. כל פרט בפני עצמו אולי אינו נראה דרמטי. אבל כשמחברים את כולם, לפעמים מתקבלת תמונה רפואית אחרת לגמרי.
רשלנות רפואית באבחון מתרחשת כאשר מידע רפואי של מטופל מפוזר בין גורמים רפואיים שונים, ומונע מכל רופא לראות את התמונה הקלינית המלאה. פיזור מידע זה עלול להוביל לאבחון שגוי או מאוחר, גם כאשר כל ממצא בודד אינו נראה דרמטי, משום שהנתונים המצטברים אינם מקושרים יחד כדי להצדיק בירור מעמיק יותר. לכן, בתיקי רשלנות רפואית באבחון, נבחן האם הצטבר מספיק מידע לאורך הדרך שהיה צריך להוביל להמשך בירור או שינוי כיוון טיפולי.
אחד האתגרים הגדולים ברפואה הוא לא רק לזהות ממצא חריג, אלא לראות את הרצף. כאשר מטופל עובר בין רופאים, מרפאות, מכונים ובתי חולים, מידע חשוב עלול להתפזר בין מערכות שונות. במקרים מסוימים, דווקא הכישלון לחבר בין הנתונים הוא שמוביל לאבחון מאוחר ולנזק שניתן היה אולי למנוע.
אבחון הוא תהליך, לא רגע אחד
קל לחשוב על אבחון רפואי כעל נקודה מסוימת בזמן – רופא בודק מטופל, מזהה מחלה ומפנה לטיפול. בפועל, במחלות רבות האבחון מתפתח בהדרגה. בתחילת הדרך התסמינים עשויים להיות כלליים, הבדיקות אינן תמיד חד משמעיות ורק לאחר שמצטברים נתונים ניתן להבין את משמעותם. לכן גם כאשר ביקור אחד אצל רופא אינו מעורר חשד מיוחד, ביקורים חוזרים עם אותה תלונה עשויים לשנות את התמונה. כאב שאינו חולף, ירידה מתמשכת במשקל, חום שחוזר, חולשה שמחמירה או ממצא מעבדתי שאינו מתיישב עם ההסבר הראשוני – כל אלה עשויים להצדיק בחינה מחודשת. כאשר בוחנים טענה של רשלנות רפואית באבחון, השאלה אינה תמיד האם רופא מסוים "פספס" מחלה בביקור מסוים. לעיתים צריך לבדוק האם לאורך הדרך היה שלב שבו הצטבר מספיק מידע כדי להצדיק המשך בירור, שינוי כיוון או הפניה דחופה יותר.
כשהמידע קיים אבל מפוזר
הבעיה נעשית מורכבת במיוחד כאשר חלקים שונים של המידע הרפואי נמצאים אצל גורמים שונים. רופא המשפחה מכיר את ההיסטוריה הרפואית, הרדיולוג רואה את ההדמיה, מומחה אחר מתייחס לתסמין מסוים, ובחדר המיון מתמקדים בשאלה האם קיימת סכנה מיידית. כל אחד מהם עשוי לפעול באופן סביר במסגרת המפגש הספציפי שלו, אבל עדיין עלול להיווצר כשל כולל אם אף אחד אינו עוצר ובוחן את התמונה הרחבה. לדוגמה, ייתכן שבבדיקת הדמיה נרשם ממצא שמצריך מעקב, אך המטופל לא מופנה לבדיקה נוספת. במצב אחר בדיקת דם חריגה חוזרת מספר פעמים, אך בכל ביקור מטופלת כחלק מבעיה אחרת. לעיתים קיימת גם המלצה מפורשת של מומחה להמשך בירור, אך היא אינה מבוצעת או אינה מגיעה לגורם המטפל.
מי אמור לוודא שהבירור אכן הושלם?
זו אחת השאלות החשובות בתיקים מסוג זה. המטופל אמנם נדרש להיות מעורב בטיפול שלו, אך לא תמיד ניתן לצפות ממנו להבין את המשמעות הרפואית של כל ערך חריג, ניסוח בפענוח הדמיה או המלצה מקצועית. כאשר רופא מפנה לבדיקה, מתקבלת תוצאה חריגה או נקבע צורך במעקב, עשויה להיות משמעות גם לאופן שבו המידע הועבר ולשאלה האם ננקטו הצעדים המתאימים בעקבותיו. אין כלל שלפיו כל תוצאה חריגה מחייבת פעולה מסוימת, ואין גם אחריות אוטומטית בכל מקרה שבו המטופל לא השלים בדיקה. אבל כאשר קיימת אינדיקציה משמעותית למחלה אפשרית, נדרשת לעיתים התייחסות רפואית אקטיבית יותר ולא רק רישום טכני בתיק.
הסכנה של אבחנה שממשיכה ללוות את המטופל
כשל נוסף עשוי להתרחש כאשר אבחנה ראשונית ממשיכה ללוות את המטופל גם אחרי שמופיעים נתונים שסותרים אותה. נניח שמטופל אובחן בתחילה עם כאב שרירי, זיהום קל או בעיה במערכת העיכול. האבחנה הראשונית בהחלט יכולה להיות סבירה. אך אם התסמינים ממשיכים לאורך זמן, מחמירים או אינם מגיבים לטיפול, ייתכן שנדרש לחשוב מחדש. הרפואה הסבירה אינה נבחנת רק לפי איכות ההחלטה הראשונה, אלא גם לפי היכולת לשנות כיוון כאשר העובדות משתנות. לפעמים דווקא ההיצמדות להסבר הראשוני היא שמובילה לעיכוב משמעותי באבחון.
לא כל אבחון מאוחר הוא רשלנות רפואית
גם כאן חשוב להיזהר ממסקנה אוטומטית. יש מחלות שקשה מאוד לזהות בשלב מוקדם, תסמינים שיכולים להתאים לעשרות מצבים רפואיים ובדיקות שאינן מאפשרות ודאות מוחלטת. כדי לקבוע אם הייתה רשלנות יש לבחון מה היה ידוע לצוות הרפואי בזמן אמת, אילו בדיקות היה סביר לבצע, כיצד היה צפוי מרופא סביר להגיב לתוצאות והאם האיחור באבחון אכן גרם לנזק נוסף. לשם כך, עורך דין רשלנות רפואית בוחן בדרך כלל את הרשומה הרפואית המלאה ולא רק מסמך אחד או ביקור אחד. לעיתים דווקא ציר הזמן, סדר הביקורים, הבדיקות וההפניות, הוא שמאפשר להבין היכן השתבשה התמונה.
מה חשוב לשמור אם עולה חשש שהאבחון התעכב?
כאשר מתעורר חשש כזה, כדאי לשמור את כל התיעוד הקיים כמו סיכומי ביקורים, תוצאות בדיקות דם, פענוחי הדמיה, מכתבי הפניה, סיכומי אשפוז והמלצות של מומחים. גם תיעוד של מועדי הופעת התסמינים והשינויים שחלו בהם יכול לסייע להבין את השתלשלות האירועים. בתיקים מורכבים נדרשת לעיתים בחינה של מומחה רפואי מתאים, שיכול להעריך האם הצוות המטפל פעל בהתאם לסטנדרט המקובל והאם היה שלב שבו ניתן וצריך היה להגיע לאבחנה מוקדמת יותר.
לפעמים הכשל נמצא דווקא בין התחנות
רשלנות באבחון אינה תמיד סיפור של רופא אחד שלא זיהה מחלה ברורה. לעיתים מדובר במערכת שלמה שבה כל גורם טיפל בחלק קטן מהבעיה, אבל אף אחד לא חיבר בין התסמינים, הבדיקות והממצאים לאורך זמן. משרד עורכי הדין רן שפירא עוסק בייצוג נפגעי רשלנות רפואית ובבחינת מקרים של אבחון שגוי או מאוחר. במקרים שבהם עולה חשש שמידע רפואי משמעותי היה קיים אך לא זכה להתייחסות הנדרשת, בחינה של התיק הרפואי כולו בשיתוף מומחים מתאימים יכולה לסייע להבין האם מדובר במהלך רפואי סביר או בכשל שהוביל לנזק שניתן היה למנוע.
לשיחת ייעוץ ראשונית, צרו איתנו קשר.
