לפעמים הבעיה הרפואית היא לא שמישהו לא מצא אבחנה, אלא להפך – האבחנה ניתנה מהר מאוד ואולי אפילו מהר מדי. מטופל מגיע עם כאבי בטן ומקבל אבחנה של בעיה במערכת העיכול. אישה מתלוננת על חולשה ודפיקות לב והתסמינים מיוחסים לחרדה. כאב גב מתויג כבעיה אורטופדית, כאב ראש כמיגרנה ושיעול ממושך כזיהום. מכאן והלאה מתחיל אפקט מעניין ומסוכן – כל תלונה חדשה מתפרשת דרך אותה אבחנה ראשונית. גם כאשר הטיפול לא עוזר, גם כשנוספים סימנים חדשים ולפעמים אפילו כאשר בדיקה מסוימת כבר לא ממש מסתדרת עם ההסבר המקורי. במקרים כאלה, השאלה המשפטית היא לא רק האם האבחנה הראשונה הייתה שגויה, אלא גם שאלה רחבה יותר – האם בשלב מסוים היה צריך לעצור, לפתוח מחדש את החשיבה ולבדוק אפשרות אחרת?
רשלנות רפואית באבחנה לא נכונה מתרחשת כאשר אבחנה ראשונית שגויה ממשיכה לנהל את הטיפול, גם כשמצבו של המטופל אינו משתפר או מופיעים תסמינים חדשים הסותרים אותה. הבעיה נובעת מהמלכודת שבה רופאים מפרשים כל תלונה חדשה דרך אותה אבחנה ראשונית, במקום לעצור ולבחון אפשרויות אבחון אחרות. במקרים אלו, השאלה המשפטית אינה רק אם האבחנה הראשונה הייתה שגויה, אלא האם היה צריך בשלב מסוים לבחון מחדש את המצב הרפואי ולשקול אבחנה שונה.
מתי אבחנה רפואית ראשונית שגויה הופכת לרשלנות רפואית?
ברפואה אי אפשר לצפות מרופא לדעת מיד מה עומד מאחורי כל כאב, חום או תחושת חולשה. תסמין אחד יכול להתאים למגוון רחב של מצבים, ולעיתים הדרך לאבחנה הנכונה עוברת דרך שלילה של אפשרויות שונות. לכן אבחנה ראשונית שמתבררת בדיעבד כלא נכונה אינה מעידה כשלעצמה על רשלנות. העניין משתנה כשהמציאות מתחילה לסתור אותה. נניח שמטופל קיבל טיפול בהתאם לאבחנה מסוימת אבל מצבו אינו משתפר. הוא חוזר שוב לרופא. אחר כך שוב. בהמשך מתווסף תסמין אחר, או מתקבלת בדיקה חריגה. בשלב הזה נדרש לעיתים לא רק להמשיך לטפל בהתאם לאבחנה הקיימת, אלא לשאול מחדש – אולי בכלל מדובר בבעיה אחרת?
כיצד הטיית אישור (Confirmation Bias) משפיעה על אבחון רפואי שגוי?
יש סיבה לכך שאבחנה קיימת יכולה להיות כל כך משכנעת. ברגע שניתן שם לבעיה, קל יותר לסדר סביבו את שאר המידע. אם התיק כבר מציין שמדובר במיגרנה, כאב ראש נוסף יכול להיראות כחלק ממנה. אם נרשם שיש למטופל "חרדה", תחושת לחץ בחזה או דופק מהיר עלולות להתפרש באותה מסגרת. אם כאב מסוים הוגדר כשרירי, גם ביקור נוסף בעקבות אותו כאב עלול להתחיל מאותה הנחה. אלא שלפעמים דווקא העובדה שהמטופל חוזר שוב ושוב צריכה לשנות את נקודת המבט. בתיק של רשלנות רפואית אבחנה לא נכונה, נקודה משמעותית יכולה להיות בדיוק הרגע שבו המידע החדש כבר לא התאים מספיק לאבחנה הישנה, ובכל זאת המשיכו לפעול על פיה.
לפעמים הטעות גורמת לא רק לעיכוב, אלא גם לטיפול מיותר
לאבחנה שגויה יכולות להיות שתי השלכות שונות. הראשונה ברורה יחסית – המחלה האמיתית אינה מטופלת בזמן. אבל יש גם צד שני – המטופל עלול לקבל טיפול בבעיה שאין לו. זה יכול להיות טיפול תרופתי ממושך, פרוצדורה רפואית, בדיקות חוזרות או אפילו ניתוח שאינו מטפל בגורם האמיתי לתלונות. במקרה כזה צריך לבחון לא רק את הנזק שנגרם מהעיכוב באבחנה הנכונה, אלא גם האם הטיפול שניתן בעקבות האבחנה השגויה גרם כשלעצמו לנזק. זו אחת הסיבות לכך שתיקים מסוג זה עשויים להיות מורכבים. לא תמיד יש נקודת כשל אחת ברורה. לעיתים מדובר בשרשרת של אבחנה ראשונית, טיפול שלא עזר, תלונות חוזרות, מידע חדש שלא קיבל מספיק משקל ורק לבסוף מתקבלת האבחנה הנכונה.
כיצד התיק הרפואי מסייע בהוכחת רשלנות באבחון שגוי?
מטופלים זוכרים בדרך כלל את הרגע שבו נאמר להם מה באמת יש להם. בבחינה משפטית, לעומת זאת, חשוב מאוד לבדוק גם את כל מה שקרה לפני כן. מתי הופיעה התלונה הראשונה? מה נכתב בכל ביקור? האם הייתה החמרה? אילו בדיקות הוזמנו ומה היו התוצאות? האם הרופא התייחס לכך שהטיפול אינו מועיל? האם נשקלו אבחנות חלופיות? האם הייתה המלצה של מומחה שלא קיבלה המשך? כשמסדרים את החומר לפי ציר זמן, לפעמים ניתן לראות נקודת מפנה ברורה. ביקור ראשון שבו הייתה אבחנה סבירה מסוימת, וביקור מאוחר יותר שבו כבר הצטבר מידע שהיה צריך להרחיב את הבירור.
כיצד נמנעים מהטיית הבדיעבד (Hindsight Bias) בהערכת רשלנות רפואית?
אחרי שמתגלה המחלה האמיתית קל מאוד להסתכל לאחור ולומר "איך לא ראו את זה?", אבל כך לא בוחנים רשלנות רפואית. השאלה אינה האם האבחנה נראית ברורה היום, לאחר שכל המידע כבר ידוע, אלא כיצד היה מצופה מרופא סביר לפעול על בסיס הנתונים שהיו בפניו באותו זמן. הערכת טעויות אבחנתיות בדיעבד חשופה ל"הטיית הבדיעבד" – הנטייה לחשוב שהתוצאה הייתה צפויה וברורה יותר מכפי שהייתה בזמן אמת. לכן גם רשלנות באבחון אינה מוכחת רק משום שבסופו של דבר התקבלה אבחנה אחרת. יש לבחון אם הייתה חריגה מההתנהלות הרפואית הסבירה, אם נגרם נזק ואם קיים קשר בין אותה התנהלות לבין הנזק.
כיצד לזהות אבחון שגוי כאשר הטיפול אינו יעיל?
אבחנה רפואית טובה אמורה להסביר את מצבו של המטופל. כאשר שבועות או חודשים חולפים והטיפול אינו עובד, התסמינים משתנים או מצטברים ממצאים שאינם מתיישבים עם ההסבר המקורי, יש חשיבות ליכולת לבחון מחדש את התמונה.
משרד עורכי הדין רן שפירא עוסק בייצוג נפגעי רשלנות רפואית ובבחינת מקרים של אבחון שגוי ומאוחר. במקרים שבהם אבחנה לא נכונה הובילה למסלול טיפול ממושך, לעיכוב באבחנת המחלה האמיתית או לטיפול מיותר, בחינה מסודרת של כל רצף האירועים יחד עם מומחה רפואי מתאים יכולה לסייע להבין האם מדובר בטעות רפואית בלתי נמנעת או בכשל שהיה ניתן למנוע.
לשיחת ייעוץ ראשונית, צרו איתנו קשר.
