סעיף 7 לחוק הפלת"ד: מתי באמת נשללים הפיצויים
עודכן ב-21 בספטמבר 2026
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מעניק פיצוי בלי קשר לאשם, אבל סעיף 7 שולל אותו לגמרי בשורה של מצבים, ובהם נהיגה בלי רישיון ונהיגה ללא ביטוח. זו סנקציה קשה במיוחד, כי היא חלה גם כשאין שום קשר בין ההפרה לבין התאונה. שלוש הכרעות של בית המשפט העליון, מ-2002 עד 2004, ובהן דיון נוסף בהרכב של שבעה שופטים, צמצמו את הסעיף הזה באופן משמעותי. בשלושתן זכה הנפגע.
הכלל שממנו הכל נגזר, מפי הרכב של שבעה שופטים: יש לפרש את סעיף 7 לחוק באופן מצמצם ודווקני, כך שיחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד. רק במקרים כאלה תהיה הלימה בין הסנקציה החמורה הקבועה בסעיף, שלילת הפיצוי מן הנפגע, לבין ההפרה.
ההלכה המרכזית: רק סוג רכב שונה
דנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(5) 639
בית המשפט העליון, הנשיא א' ברק, המשנים לנשיא ת' אור וא' מצא, והשופטים ד' דורנר, א' ריבלין, א' פרוקצ'יה וא"א לוי, 2.6.2004
העתירה התקבלה
שני המקרים שנדונו
נפגע אחד נהג ברכב שלא הותקן בו הגה כוח, כנדרש לפי תנאי רישיון הנהיגה שלו. נפגע שני הסיע נוסעים במספר העולה על המותר לפי דרגת רישיונו. בשני המקרים טענו המבטחות לשלילת פיצויים לפי סעיף 7(3).
ההלכה שנקבעה
סעיף 7(3) יחול רק באותם מקרים שבהם הנהג נוהג ברכב מסוג שונה, מבחינת מאפייניו הפיזיים, מזה המותר לו לפי דרגת רישיונו. בכל מקרה אחר שמופרים בו תנאי או הגבלה בתנאי הרישיון, לא יחול סעיף 7(3), ותופעל הסנקציה הקבועה בדיני התעבורה בלבד.
למה דווקא ההבחנה הזו
כדי שהתכליות ההרתעתית והעונשית של הסעיף יתממשו, אין הכרח בקיום קשר סיבתי בין הפרת תנאי הרישיון לבין קרות התאונה. התוצאה של מצב דברים זה עשויה להיות קשה ביותר ובלתי מידתית. ההבחנה בין הפרה שעניינה סוג הרכב לבין הפרה הנוגעת לתנאים אחרים מצמצמת את התוצאה הקשה רק לאותם מקרים חריגים שבהם הסיכון הבטיחותי הפוטנציאלי חמור במיוחד.
המתח שבבסיס החוק
מצד אחד תכלית סוציאלית של פיצוי לכל מי שנפגע, ללא קשר לאשמתו. מצד שני החוק מבכר לעיתים תכלית הרתעתית או עונשית על פני הסוציאלית. סעיף 7(3) נועד למנוע סיכונים מיוחדים בדרכים.
שיקול נוסף
הצורך ליצור הסדר אחיד, עקבי וקוהרנטי, ולקבוע כללים בהירים.
התוצאה
סעיף 7(3) אינו חל בשני המקרים, שכן אין מדובר בהפרות של תנאי או הגבלה בדרגת הרישיון שעניינן סוג הרכב. נקבעה זכותו של הנפגע בעתירה שהתקבלה להיות מפוצה על נזקיו, והעתירה המקבילה של המבטחות נדחתה בהוצאות של 20,000 ₪ ומע"מ לכל משיב.
התכלית: מיומנות, לא פורמליסטיקה
רע"א 9121/00 לוי נ' מנורה חברה לביטוח, פ"ד נז(5) 337
בית המשפט העליון, 2.7.2003
הערעור התקבל
הרקע
נהג באוטובוס זעיר פרטי נפגע כשרכב אחר סטה למסלולו והתנגש בו. מספר הנוסעים ברכב עלה על המותר לפי רישיון הנהיגה שלו, אך לא חרג מהמותר לפי רישיון הרכב.
הבסיס לשלילה לפי סעיף 7
שלילת הזכאות במקרים המנויים בסעיף 7 יסודה בשיקולים של תקנת הציבור, אך השיקולים אינם זהים בכל החלופות. במקצת המקרים השלילה היא פועל יוצא של פגם מוסרי בהתנהגות הנפגע והתכלית עונשית. במקרים אחרים השלילה נעוצה בשיקול הרתעתי, מפני התנהגות המגדילה באופן ניכר את ההסתברות לתאונה, או כדי להבטיח את מנגנון פיזור הנזק.
כלל הפרשנות
הואיל ושלילת הזכאות נובעת מטעמים של תקנת הציבור, והיא מתקשה להלום את התכלית הסוציאלית הכללית שביסוד החוק, נתונים חריגי סעיף 7 לפרשנות מצמצמת ודווקנית.
המבחן המעשי
תכליתה העיקרית של השלילה לפי סעיף 7(3) היא הרתעתית, ובבסיסה הרצון למנוע סיכונים מיוחדים בדרכים. בשל אופייה של תכלית זו, אין לשלול את הזכאות מקום שבו היעדר הרישיון לא היה פועל יוצא של חוסר הנוגע למיומנות הנוהג, כי אם תוצאה של פגם פרוצדורלי או טכני.
הרחבה
לא כל הפרה של תנאי רישיון הנהיגה נופלת בגדר סעיף 7(3). כאשר מדובר בהפרה שאינה יוצרת כשלעצמה סיכון בטיחותי של ממש, לא ראוי לקבוע שהיא מגיעה כדי נהיגה ללא רישיון השוללת את הכיסוי הביטוחי. מקום שבו הפגם אינו יורד לשורש העניין, פוחת משקלו של השיקול ההרתעתי וגובר האינטרס החברתי שבמתן פיצוי לכול.
היישום: מספר הנוסעים בפועל
רע"א 9524/00 הדר חברה לביטוח נ' שלוה, פ"ד נו(3) 831
בית המשפט העליון, 21.3.2002
הערעור נדחה
הרקע
נהג נפגע בשעה שנהג בגפו באוטובוס זעיר ציבורי. לפי רישיון הרכב ניתן להסיע בו עשרה נוסעים מלבד הנהג, ואילו רישיון הנהיגה מדרגה 2 התיר לו לנהוג באוטובוס זעיר ובלבד שמספר הנוסעים בו אינו עולה על שמונה. המבטחת טענה שלכן הוא נהג ללא רישיון.
הפרשנות שנקבעה
ההגבלה שבתקנה 178(א)(2א) לתקנות התעבורה מתייחסת למספר הנוסעים בפועל באוטובוס הזעיר, ולא למספר המושבים או למספר האנשים שמותר להסיע בו. התקנה נוקטת "מספר הנוסעים בו", וכשמתקין התקנות רצה להתייחס למספר מושבים או למספר מותר, ידע לציין זאת במפורש.
השיקול ההגיוני
בעל רישיון דרגה 2 רשאי לנהוג באוטובוס זעיר, שעל פי הגדרתו מיועד לפי מבנהו להסעת עד חמישה עשר נוסעים. לא סביר שמי שמותר לו לנהוג ברכב כזה לא יהיה רשאי לנהוג ברכב שלפי רישיונו מותר להסיע בו עד חמישה עשר.
התוצאה
הנהג נסע לבדו, ולכן לא הפר כלל את תנאי רישיון הנהיגה. זכאותו לפיצויים אינה נשללת לא לפי סעיף 7(3) ואף לא לפי הוראות פוליסת הביטוח. הערעור נדחה והמבטחת חויבה ב-15,000 ₪ שכר טרחה לכל אחד מהמשיבים.
נקודה דיונית
בקשת המבטחת לצרף את הפוליסה כראיה חדשה בערעור נדחתה. רשלנותו של בעל דין שבגינה לא הובאה הראיה בערכאה הראשונה אינה יכולה לשמש עילה לקבלתה בערעור.
מה זה אומר בתיק
שלוש ההכרעות האלה מצמצמות את סעיף 7(3) לגרעין צר: סוג רכב שונה מבחינה פיזית. הפרה של תנאי אחר ברישיון, פגם טכני או פרוצדורלי, ואפילו חריגה ממספר הנוסעים המותר לפי דרגת הרישיון, אינם שוללים פיצוי לפי החוק, גם אם הם עבירת תעבורה. כשמבטחת מעלה טענה לפי סעיף 7, השאלה הראשונה היא אם ההפרה נוגעת למאפייניו הפיזיים של הרכב, והשנייה היא אם היא קשורה למיומנות הנהג או רק לפורמליות.
ובכלל זה רע"א 2853/96 קרנית נ' דחבור, על סעיף 7(6) והאשם כיסוד יוצר.
השאלה שקודמת לסעיף 7, ושלוש ההכרעות שקובעות איפה עובר הגבול.
לא בטוחים אם יש לכם עילה?
אפשר לשלוח את המסמכים הרפואיים או את מכתב הדחייה ולקבל התייחסות ראשונית, ללא התחייבות.
