תאונת דרכים: כשביטוח חובה לא מכסה, מי משלם?
עודכן: ספטמבר 2026
כשחברת ביטוח מסרבת לכסות תאונת דרכים במסגרת ביטוח חובה, בית המשפט העליון בישראל קבע כי הפיצוי לנפגע עדיין עשוי להתקבל מהמבטחת עצמה או מקרנית, בהתאם לנסיבות המשפטיות. ההכרעה תלויה בשאלות משפטיות, כאשר תניה מגבילה בפוליסה שאינה בשליטת בעל הפוליסה, כמו במקרה של פעולת איבה (ע"א 420/83 אשור נ' "מגדל", 1990), אינה תקפה. בנוסף, נהג מורשה שנסע לצורכי עסקו מכוסה, ושלילת פיצוי מבעל רכב שהתיר נהיגה ללא ביטוח מחייבת יסוד של אשם מצידו, כפי שנקבע בפסיקות עליונות נוספות.
חוק הפלת"ד מבטיח שכל מי שנפגע בתאונת דרכים יקבל פיצוי, מהמבטחת או מקרנית. אבל מה קורה כשהמבטחת מצביעה על סעיף בפוליסה וטוענת שהמקרה הזה לא מכוסה, או כשהנהג נהג בלי רישיון. בית המשפט העליון הכריע בשלוש פרשות מרכזיות, ובכל השלוש התוצאה נטתה לטובת הנפגע: תניה מגבילה שאינה בשליטת בעל הפוליסה אינה תקפה, נהג מורשה שנסע לצורכי עסקו שלו כן מכוסה, ושלילת פיצוי מבעל רכב שהתיר נהיגה ללא ביטוח מחייבת יסוד של אשם מצידו.
למה זה משנה לכם ולא רק לחברות הביטוח: כשהמבטחת מסרבת, הנפגע לא נשאר בהכרח בלי כלום. יש שלוש כתובות אפשריות: המבטחת עצמה, קרנית, או אף אחת מהן. ההבדל בין שלוש האפשרויות נקבע לפי שאלות משפטיות ולא רפואיות, והן מוכרעות עוד לפני שמישהו מסתכל על הנכות שלכם. שימו לב גם לצד השני של המטבע: במקרים מסוימים בעל הרכב עצמו נחשף לחובת שיפוי כלפי קרנית, ולכן חשוב לבדוק זאת מראש.
שלוש ההכרעות
ע"א 420/83 אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט העליון, הרכב של חמישה שופטים. פסק הדין נכתב בידי השופט ברק, בדעת מיעוט השופט ש' לוין. ניתן ביום 27.5.1990. פורסם בפ"ד מד(2) 627.
הערעור התקבל ברוב דעות
מה קרה
הנפגע נהג בטרקטור ונפגע בגופו כשהטרקטור עלה על מוקש. חברת הביטוח סירבה לשלם, בין היתר משום שהפוליסה כללה חריג שלפיו היא אינה אחראית לתאונת דרכים שנגרמה בפעולת איבה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה.
השאלה
מה תוקפה של תניה בפוליסת ביטוח חובה המסייגת את אחריות המבטחת, ומי נושא בפיצוי כשהפוליסה אינה מכסה: המבטחת או קרנית.
ההבחנה שנקבעה, והיא ליבת הסוגיה עד היום
תנאי המגביל את אחריות המבטחת ומצוי בשליטתו ובמודעותו של בעל הפוליסה הוא תקף. הדוגמאות שניתנו: שינהג ברכב רק מי שבידו רישיון נהיגה, שהנהיגה תהיה באזור גיאוגרפי מסוים, ושלא יוסעו נוסעים בשכר. לעומת זאת, תנאי שאינו בשליטתו של בעל הפוליסה אינו תקף. הדוגמאות שניתנו: שלילת כיסוי במקרה של נהיגה רשלנית, שלילת כיסוי לפי סוג הנפגע, והחריג שבאותו תיק עצמו, שכן בעל הפוליסה אינו שולט במוקש שעליו עלתה מכוניתו.
הרציונל
נקבע שאין לפרש את חוק הפיצויים ואת פקודת הביטוח באופן ההופך חלקים ניכרים מציבור בעלי הרכב והנוהגים בו לעבריינים שלא מדעת. בעל פוליסה שאינו יכול למנוע את התרחשות התנאי אינו יכול להבטיח לעצמו כיסוי מלא, ותוצאה כזו אינה עולה בקנה אחד עם החוק.
מה קורה לתניה הפסולה
נקבע שלחריג אין תוקף ויש להתעלם ממנו, ושלתוצאה זו אפשר להגיע גם בדרך של בטלות מכוח דיני החוזים, בטלות חלקית של אותה תניה בלבד, בעוד יתר סעיפי הפוליסה שרירים וקיימים.
דעת המיעוט
השופט ש' לוין סבר שאין יסוד משפטי להבחנה בין תנאים שבשליטת בעל הפוליסה לאחרים, ושבית המשפט יוצר אותה יש מאין. הוא הצביע על קשיי יישום: האם נהיגה רשלנית היא בשליטה, ומה הדין אם הנהג הונע באיומים.
התוצאה
הערעור התקבל ברוב דעות. הפיצוי הוטל על המבטחת, לא על קרנית, והמשיבה חויבה בהוצאות בסך 5,000 שקל.
ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש
בית המשפט העליון, הרכב מורחב של שבעה שופטים. פסק הדין נכתב בידי השופטת פרוקצ'יה. ניתן ביום 25.6.2007.
הערעורים נדחו, הכיסוי הוכר
מה קרה
אדם נהרג בתאונת דרכים כשנהג ברשות ברכבו של קרובו, לאחר שרכבו שלו היה במוסך. הוא היה עוסק עצמאי ובעת התאונה נסע לצורכי עסקו שלו. תעודת הביטוח כיסתה כל אדם הנוהג ברשות בעל הפוליסה, אך סעיף השימושים המותרים התיר שימוש למטרות עסקו או מקצועו של בעל הפוליסה.
השאלה
האם נהג מורשה שנסע לצורכי עסקו שלו, ולא לצורכי עסקו של בעל הפוליסה, חורג מהשימושים המותרים ונותר ללא כיסוי ביטוחי. אם כן, התוצאה היא לא רק שהנפגע מופנה לקרנית, אלא גם שבעל הפוליסה נחשף לאחריות פלילית ולחובת שיפוי כלפיה.
מה נקבע
פרשנות תכליתית של הפוליסה מובילה למסקנה שהכיסוי כן משתרע על נהג מורשה הנוהג לצורכי עסקו שלו. נסיעת מורשה לעבודתו כמוה כנסיעה למטרה משפחתית או חברתית, וההבחנה ביניהן אינה תואמת את הליכות החיים ואת ציפיות המבוטחים. נטל ההוכחה שהנזק נופל בגדר תניית פטור מוטל על המבטח.
הערה על דרך ההנמקה
בית המשפט המחוזי פסל את התניה מכוח תקנת הציבור. העליון הגיע לאותה תוצאה, אך קבע שהיה מקום למצות תחילה את כלי הפרשנות החוזיים הרגילים. עוד צוין שגם חובת ההבלטה של הגבלות בפוליסה, לפי חוק חוזה הביטוח, שוללת מהמבטחות את ההסתמכות על התניה.
חוות דעת נוספות
המשנה לנשיאה ריבלין הסכים לתוצאה מנימוקים שונים, וסבר שכאשר קיימת מסגרת נורמטיבית חוקית ראוי שההכרעה תנבע ממנה ולא מכלי הפרשנות החוזית. השופטת נאור הסכימה לשתי הדרכים וכינתה את פרשנות המבטחות חוכמה שלאחר מעשה. לא הייתה דעת מיעוט.
התוצאה
הערעורים נדחו. הפיצוי הוטל על המבטחות, והתביעה נגד קרנית ונגד בעל הרכב נדחתה. הפיצוי לשאירים נותר כפי שנפסק בערכאה הדיונית, 219,462 שקל.
רע"א 2853/96 קרנית נ' דחבור
בית המשפט העליון, הנשיא ברק והשופטים מ' חשין ודורנר. פסק הדין נכתב בידי השופט מ' חשין. ניתן ביום 3.3.1999. פורסם בפ"ד נג(1) 680.
הערעור של קרנית נדחה
מה קרה
עובד קיבל רכב של החברה לשימושו. בערב אחד, כשהיה עייף, ביקש ממכר שלו לנהוג ברכב במקומו. בנסיעה אירעה תאונה והעובד נפגע. התברר שלנהג לא היה רישיון נהיגה. המבטחת סירבה לפצות בשל היעדר הרישיון, וקרנית סירבה גם היא, בטענה שסעיף 7(6) לחוק שולל את זכאותו.
השאלה
האם סעיף 7(6), השולל פיצוי ממי שהתיר לאחר לנהוג ברכבו ללא ביטוח, חל אוטומטית בכל מקרה כזה, או שנדרש יסוד של אשם מצד בעל הרכב או המחזיק בו.
מה נקבע
נקבע שיסוד האשם הוא יסוד יוצר בסעיף 7(6), אף שאינו כתוב בו במפורש. סעיף 7 הוא רשימה סגורה של חריגים לעקרון האחריות המוחלטת, ויש לפרשו בצמצום ובדווקנות, ותכליתו הסוציאלית של החוק מחייבת פרשנות מקלה. האשם הנדרש נע ממודעות בפועל, דרך עצימת עיניים ופזיזות, ועד רשלנות: אם אדם סביר היה יודע שאין לנהג רישיון, הסעיף חל והנפגע לא יזכה בפיצוי.
נקודה מעשית חשובה
נקבע שדין המחזיק ברכב ברשות כדין בעל הרכב לעניין סעיף 7(6). המשמעות מעשית מאוד: הסעיף חל גם על עובד שקיבל רכב חברה.
התוצאה
הערעור של קרנית נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי אושרה. נקבע שהנפגע לא ידע שלנהג אין רישיון, לא עצם עיניים ולא נהג בפזיזות, ולכן קרנית חייבת לפצותו. קרנית לא חויבה בהוצאות. פסק הדין עסק בשאלת החבות בלבד, ולא נקבע בו סכום פיצוי.
סייג שחשוב להכיר
בית המשפט הביע הסתייגות מהממצא העובדתי וציין שייתכן שהוא עצמו היה מגיע למסקנה אחרת, אך לא מצא הצדקה להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית. כלומר הכלל המשפטי הוא נכס לנפגעים, אך אין ללמוד ממנו שבנסיבות כאלה הנפגע ייחשב תמיד סביר.
מהם העקרונות המרכזיים העולים מפסיקת תאונות דרכים, ביטוח חובה וקרנית?
השאלה היא שליטה. תניה שבעל הפוליסה יכול לעמוד בה, כמו הדרישה שהנוהג יחזיק ברישיון, תקפה. תניה שאין לו שליטה על התרחשותה אינה תקפה, גם אם היא כתובה בפוליסה בבירור.
פרשנות מצמצמת לחריגים. נקודת המוצא של החוק היא אחריות מוחלטת, והסעיפים ששוללים פיצוי הם חריג. בית המשפט חוזר ומדגיש שיש לפרשם בצמצום ולא להרחיבם.
מכתב סירוב אינו סוף הדרך. בשלוש הפרשות שלמעלה עמדת המבטחת או של קרנית נדחתה. מסמך שכתוב בו שהמקרה אינו מכוסה הוא עמדה של צד, לא הכרעה.
אשם אינו נדרש רק כשהוא כתוב. בדחבור נקבע שיסוד האשם קיים בסעיף 7(6) גם בלי שהמחוקק כתב אותו. מנגד, רשלנות של בעל הרכב מספיקה כדי לשלול את זכאותו, ולכן מי שמוסר את הרכב צריך לוודא שלנוהג יש רישיון תקף.
הערה על הציטוטים: ההכרעות בעמוד זה מובאות בפרפרזה ולא כציטוט מילולי, משום שחלקן נשאבו מהפרסום הרשמי המודפס. מי שנדרש לנוסח המדויק לצורך הליך משפטי צריך להסתמך על הפרסום הרשמי עצמו.
אילו קישורים נוספים קיימים בנושאי תאונות דרכים וביטוח?
- האם זו תאונת דרכים? המבחנים שבתי המשפט מפעילים
- אי גילוי בהצטרפות לביטוח: מתי זה שולל את הכיסוי
- חזרה לפסיקה בתאונות דרכים
לא בטוחים אם יש לכם עילה?
אפשר לשלוח את המסמכים הרפואיים או את מכתב הדחייה ולקבל התייחסות ראשונית, ללא התחייבות.
