ניכוי מלא או יחסי: כשלנפגע יש נכויות שאינן מהתאונה
עודכן ב-24 בספטמבר 2026
Quick Answer
כאשר נפגע מקבל גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות שרק חלקה נגרם בתאונה, השאלה המכרעת היא האם יש לנכות מהפיצוי את מלוא הגמלה או רק את חלקה היחסי. בית המשפט העליון בישראל, בהלכת פרלה עמר (רע"א 3953/01, 2003) ובפסיקות מאוחרות יותר, קבע כי הניכוי צריך להיות יחסי. שיעור הניכוי היחסי נקבע על ידי מומחים רפואיים הממונים על ידי בית המשפט, ולא על בסיס קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. נטל ההוכחה לפיצול הנכות לצורך ניכוי יחסי מוטל על הצד המבקש אותו, וישנם מקרים ספציפיים, כמו בפסיקה מ-5 במאי 2024 (ע"א 4425/23), בהם הניכוי היחסי אינו חל כלל.
המוסד לביטוח לאומי משלם גמלה לפי המצב הכולל של הנפגע, וכל מה שהוא שילם וישלם מנוכה מהפיצוי. השאלה שמכריעה תיקים היא מה קורה כשרק חלק מהנכות נגרם בתאונה: האם מנכים את מלוא הגמלה או רק את חלקה היחסי. חמש הכרעות של בית המשפט העליון, מ-2003 ועד 2024, מתוות את התשובה, ושתיים מהן קובעות שהניכוי היחסי פשוט לא חל. העמוד הזה עוסק בשיטת הניכוי; על ייחוד העילה והשיבוב ועל מכניקת הניכוי בפסיקה עדכנית יש עמודים נפרדים.
מהי הלכת פרלה עמר וכיצד היא קובעת את הניכוי היחסי?
רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350
בית המשפט העליון, 2003
הלכת פרלה עמר
מה נקבע
כפי שמנוסח בפסיקה שבאה אחריה, בהלכה "נקבעו שני עקרונות עיקריים: האחד, שיעור הנכות הכוללת מוכח על ידי מומחים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט. השני, הניכוי היחסי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי".
למה זה משנה
כשהמוסד משלם לנפגע גמלה בגין נכות כוללת שרק חלק ממנה נגרם בתאונה, השאלה אם מנכים מהפיצוי את מלוא הגמלה או רק את חלקה היחסי היא לרוב ההבדל בין תיק ששווה משהו לתיק שנבלע.
המשך
ההלכה אושרה שוב בע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן, והבקשה לדיון נוסף בעניינו נדחתה בדנ"א 7454/09.
נטל ההוכחה בניכוי יחסי של תגמולי ביטוח לאומי מוטל על התובעת, ולא על המבקשים, להוכיח שחלק ניכר מהתגמולים שהיא מקבלת מהמוסד אינו קשור לתאונה, ומהו אותו חלק. קביעה זו נקבעה ברע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ליוונוב בבית המשפט העליון, השופטים י. דנציגר, י. עמית וצ. זילברטל, 28.5.2013. הערעור התקבל והתיק הוחזר לדיון בבית משפט השלום, לאחר שבית משפט השלום דן בסוגיה לפני שניתן פסק הדין בעניין כלל. כדי למנוע עיוות דין ניתנה רשות ערעור, הערעור התקבל, והנושא הוחזר לדיון בבית משפט השלום. המשמעות המעשית היא שהניכוי היחסי אינו נוצר מאליו. מי שרוצה אותו צריך להביא את הראיות הרפואיות שמפצלות את הנכות, ולדאוג שהשאלה תישאל למומחה במפורש. אסמכתאות נוספות מאזכרות את רע"א 5670/10 פלוני נ' הכשרת הישוב לעניין נטלי ההוכחה.
הנקודה שמפספסים הכי הרבה היא בעניין כלל: קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד אינן קובעות את הפיצול לצורך הניכוי. מי שקובע אותו הוא המומחה שמינה בית המשפט. לכן הרגע שבו נקבע גובה הניכוי הוא ניסוח שאלות המינוי, ולא הסיכומים.
על מי מוטל נטל ההוכחה בניכוי יחסי של תגמולי ביטוח לאומי?
רע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ליוונוב
בית המשפט העליון, השופטים י. דנציגר, י. עמית וצ. זילברטל, 28.5.2013
הערעור התקבל והתיק הוחזר
מה קרה
בית משפט השלום דן בסוגיה לפני שניתן פסק הדין בעניין כלל. כדי למנוע עיוות דין ניתנה רשות ערעור, הערעור התקבל, והנושא הוחזר לדיון בבית משפט השלום.
הקביעה על הנטל
"התובעת, ולא המבקשים, היא זו שהיתה אמורה להוכיח בבית משפט השלום שחלק ניכר מהתגמולים שהיא מקבלת מהמוסד אינו קשור לתאונה, ומהו אותו חלק."
מה זה אומר בתיק
הניכוי היחסי אינו נוצר מאליו. מי שרוצה אותו צריך להביא את הראיות הרפואיות שמפצלות את הנכות, ולדאוג שהשאלה תישאל למומחה במפורש.
ע"א 4425/23 פלוני נ' הפול, המאגר הישראלי לביטוחי רכב
בית המשפט העליון, השופט י. עמית, 5.5.2024
הערעורים התקבלו בחלקם
הרקע
רוכב אופנוע נפגע בשתי תאונות דרכים, עם עבר רפואי מפגיעות בשירותו במשטרה.
הגבול שנקבע
תביעתו לנכות כללית נדחתה בשל הפנסיה מהמשטרה ואי עמידה במבחן הכנסה. בפועל שולמו לו קצבאות שירותים מיוחדים, "כך שלא חלה הלכת פרלה עמר שעניינה בנכות כללית, והיה מקום לנכות את תגמולי המוסד במלואם".
נוסחת השקלול
נכות קודמת של 20% ונכויות מצטברות של 55% הניבו נכות רפואית מיוחסת של 44%, לפי 100 חלקי (100 פחות 20) כפול 55. באותו אופן נכות תפקודית של 20% הפכה ל-16%.
מה עוד השפיע
בית המשפט קיבל את הטענה שמסרטוני מעקב עולה שהנפגע אינו מוגבל בפעולותיו היומיומיות, והנכות התפקודית הועמדה על 20% בלבד.
רע"א 236/24 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט העליון, השופט י. עמית, 2024
הבקשה נדחתה
הרקע
נפגע מפגיעת מלגזה. החבות לא הייתה שנויה במחלוקת, והמחלוקת התמקדה בהשפעת עברו הרפואי ובאופן ניכוי גמלת הסיעוד.
ההכרעה
"המבקש לא היה זכאי לגמלת סיעוד מהמוסד עובר לתאונה, כך שאין מקום לניכוי יחסי של הגמלה, אלא לניכוי מלא."
למה פרלה עמר לא חלה
"הלכת פרלה עמר עניינה בניכוי יחסי של גמלת נכות כללית המחושבת לפי אחוזי נכות, בעוד שגמלת סיעוד משולמת לפי מצב תפקודי, לפי הערכת תלות… אופן ההערכה אינו מציב בפני בית המשפט נתונים מספריים הניתנים לחישוב באמצעות הצבה במשוואה מתמטית". וכעניין של מדיניות, "קשה להלום כי בית המשפט יעריך באופן ספקולטיבי מה הסיכוי שהניזוק היה מקבל גמלת סיעוד אילולא התאונה".
נימוק נוסף
"ניכוי יחסי של גמלת הסיעוד חושף את המבטחת לסיכון של תשלום יתר, שהרי תביעת השיבוב של המוסד היא על מלוא סכום הגמלה".
הסייג שנשאר פתוח
בית המשפט ציין שיש מקרים שבהם אפשר לטעון להיעדר קשר סיבתי בין תשלום הגמלה לתאונה, אך לא כאן, שבו הקשר "מובהק ואינו יכול להיות שנוי במחלוקת".
שתי ההכרעות האחרונות מצמצמות את הלכת פרלה עמר לגבולותיה. היא חלה על גמלת נכות כללית, שמחושבת באחוזים וניתנת לפיצול אריתמטי. היא אינה חלה על קצבת שירותים מיוחדים, ואינה חלה על גמלת סיעוד, ששתיהן נקבעות לפי מצב תפקודי ולא לפי אחוזים. בשתיהן הניכוי מלא.
סדר הבדיקה בתיק. ראשית, איזו גמלה משולמת בפועל: נכות כללית, שירותים מיוחדים, סיעוד או שילוב. שנית, אם זו נכות כללית, האם יש נכות קודמת שאפשר לפצל ומי יוכיח אותה. שלישית, אם מדובר בסיעוד, האם הייתה זכאות לפני התאונה, כי זו השאלה שהכריעה ב-2024. ורביעית, לנסח את שאלות המומחה כך שיידרש לחלץ במפורש את חלק הנכות שהתאונה הסבה.
עודכן ב-21 בספטמבר 2026. נכתב על ידי עו"ד רן שפירא, רן שפירא משרד עורכי דין, חולון. עוסק ברשלנות רפואית, נזקי גוף ותביעות ביטוח, ומייצג נפגעים ומבוטחים בלבד. הפסיקה המובאת כאן ניתנה בין צדדים אחרים, היא פומבית, והאמור בדף זה הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקה פרטנית.
