חבות מוצר: 6 פסקי דין שמסבירים אחריות יצרן למוצר פגום
עודכן ב-21 בספטמבר 2026
חבות מוצר בישראל, על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, מטילה אחריות מוחלטת על יצרנים לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו ממוצרים פגומים. אחריות זו בוחנת את פגם המוצר עצמו ולא את אשמת היצרן בתהליך הייצור. עם זאת, על התובעים להוכיח שהמוצר היה פגום, שהם עומדים בהגדרות החוק, או שאזהרה חסרה מנעה את התאונה, כאשר שלוש מתוך שש הכרעות שנדונו במאמר הסתיימו בדחיית התביעה בשל חוסר הוכחה זו.
חוק האחריות למוצרים פגומים מטיל על היצרן חובת פיצוי בגין נזק גוף "ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן". זו אחריות חמורה, והיא בוחנת את המוצר ולא את איכות תהליך הייצור. אבל שלוש מתוך שש ההכרעות כאן הסתיימו בדחייה, ולא משום שהיצרן הוכיח שנהג כשורה, אלא משום שהתובעים לא הוכיחו שהמוצר היה פגום, שהם עומדים בהגדרות החוק, או שהאזהרה החסרה הייתה מונעת את התאונה.
את מי אפשר לתבוע
ע"א 166/88 פניציה בע"מ נ' עמר, פ"ד מה(2) 457
בית המשפט העליון, 23.1.1991
הערעורים התקבלו בחלקם
הרקע
בקבוק שהתפוצץ וגרם נזקי גוף. המחוזי חילק את האחריות בין יצרנית הבקבוק לבין המבשלה, ודחה טענת אשם תורם של הנפגע.
הקביעה המרכזית
"על-פי הוראת סעיף 2(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים ברור, שיצרן כל רכיב יכול להיות אחראי לנזק שנגרם על-ידי הרכיב, בין בנוסף ליצרן האחר ובין בנפרד ממנו".
איך זה מיושם
"המוצר המוגמר, המשווק לשוק, מורכב משלושה רכיבים-מוצרים נפרדים: הבקבוק, התכולה והפקק. כל אחד מאלה הוא מוצר, ויצרנו של כל אחד מאלה הוא יצרן".
המשמעות המעשית
כשלא ברור איזה רכיב כשל, יש לתבוע את כל השרשרת ולא לבחור נתבע אחד.
ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג(5) 581
בית המשפט העליון, 17.11.1999
הערעורים התקבלו בחלקם
הגבול הראשון
"חוק האחריות למוצרים פגומים דן באחריותו של יצרן. במקרה דנן לא נטען, ולכן גם לא הוכח, כי הצד השלישי בא בגדרו של יצרן… ומכיוון שלא הוכח שהוא יצרן, אין החוק חל עליו". ספק שאינו יצרן נמצא מחוץ לחוק.
הגבול השני
כשהפגם נעוץ בהתנהגות המעביד ולא במכונה עצמה, "מוטלת האחריות לפתחו של המעביד ואינה חוזרת ליצרן המכונה".
הצד השני של המטבע
פקודת הבטיחות בעבודה מטילה על מעביד ועל מחזיק מפעל אחריות מוחלטת, בלי לבחון את מידת הידע שלו, וזאת כדי להגן על העובד.
"יצרן" לפי החוק אינו רק מי שייצר בפועל. הוא כולל גם את מי שייבא לארץ ושיווק, וזו לעיתים הנתבעת היחידה שנמצאת בהישג יד כשהמוצר מיוצר בחו"ל. הכרעה כזו מופיעה למטה. מנגד, ספק שאינו נכנס להגדרה נמצא מחוץ לחוק לגמרי, ונגדו נשארת רק עוולת הרשלנות.
מה צריך להוכיח
ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט(1) 45
בית המשפט העליון, 20.2.1995
הערעור נדחה
הרקע
אדם נפל למותו לפיר מעלית בבית מגוריו. דלת המעלית הייתה סגורה אך לא נעולה, והתא היה בקומה אחרת. הנתבעת ייצרה את המעלית וגם סיפקה לה שירותי אחזקה ותיקונים.
העילה
סעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעדו", ושלושת תנאיו המצטברים: שלתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות; שהנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו; ושהאירוע מתיישב יותר עם היעדר זהירות סבירה מאשר עם קיומה.
החידוש המרכזי
"כדי לקיים את התנאי השני לתחולת הכלל אין צורך להוכיח כי הנתבע שלט בנכס שגרם לנזק שליטה שהיא רצופה ובלעדית". זו הנקודה שמאפשרת להפעיל את הסעיף נגד יצרן, שהמוצר שלו כבר מזמן אצל המשתמש.
רף ההוכחה
די היה בכך שהתובעות הצביעו על סיבה אפשרית, תקלה במנגנון הנעילה של הדלת או במערכת הבלמים, כדי להניח תשתית להערכה שיפוטית. "מטבע הדברים הן לא יכלו, ולא היו חייבות" להצביע על הסיבה המדויקת.
ת"א (שלום ראשון לציון) 5200-06-12 – נפגעת נ' יצרנית ומשווקת
בית משפט השלום בראשון לציון, השופטת מיכל עמית אניסמן, 19.2.2014
נדחתה
הרקע
תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, ולחלופין לפי פקודת הנזיקין, בגין נזקי גוף כתוצאה משבירתו של אגרטל.
הרציו שכדאי לזכור
"התנאי להטלת אחריות על היצרן על פי חוק האחריות למוצרים פגומים הוא שהמוצר גורם הנזק יהיה מוצר פגום, כאשר סבירות הליך הייצור והבקרה אינו המבחן הרלוונטי לבחינת קיומו של הפגם". זו אחריות חמורה שבוחנת את המוצר, לא את התהליך.
למה בכל זאת נדחתה
לא הוכח פגם במוצר עצמו. בעילת אי האזהרה לא הוכח קשר סיבתי: "לא שוכנעתי, כי לו היו מצורפות לאגרטל הוראות שימוש בדבר הסיכון לשבירת האגרטל, התאונה הייתה נמנעת".
המכשול הראייתי
גרסת התובעת הייתה עדות יחידה של בעל דין בלי סיוע, לפי סעיף 54(2) לפקודת הראיות. גם חזקות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין לא סייעו להעביר את נטל השכנוע.
ת"א (מחוזי מרכז) 54389-11-10 – קטין נ' יצרנית רהיטי ילדים
בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת מיכל נד"ב, 9.5.2012
נדחתה
הרקע
קטין נפגע ממיטת ילדים שייצרה הנתבעת. נטען שהמיטה בשילוב עם המעקה היא "מוצר פגום", ושחלה חובה לתת אזהרות והוראות טיפול.
המבחן שנקבע
"השאלה אם מוצר יוצר סיכון בלתי סביר אינה שאלה מנותקת ואבסולוטית… השאלה היא אם המוצר יוצר סיכון בלתי סביר בשימוש הרגיל שלו על ידי קהל יעד צפוי. שכן, ניתן להעלות על הדעת לגבי כל מוצר כי הוא יוצר סיכון כלשהו, שלא בשימושו הרגיל, ועל כן המבחן הוא גם מבחן השכל הישר".
מה הכריע
המיטה נועדה לילדים, ולשימושם אינה מהווה סכנה, וסכנה כזו לא הוכחה. בית המשפט נתן משקל לכך שאין בארץ תקן למיטות ילדים, להבדיל ממיטות תינוקות, ולמד מכך שגם המחוקק לא סבר שהן צופנות סכנה.
הלקח הדיוני
בית המשפט ציין שבא כוח התובעים טען לתחולת החוק "בשפה רפה ובחמש שורות". עילה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים צריכה להיטען כסדרה ולהיתמך בראיות, ולא להופיע כשורה בסיכומים.
שלוש הדחיות כאן חוזרות על אותו דפוס. העילה לפי החוק הוצגה בקצרה ובלי ראיות; לא הובאה חוות דעת הנדסית שמצביעה על הפגם; ובעילה החלופית של אי אזהרה לא הוכח שהאזהרה הייתה משנה את התוצאה. אחריות חמורה פוטרת מהוכחת אשם, לא מהוכחת פגם.
וגם כשמנצחים
ע"א (מחוזי חיפה) 16280-01-15 – נפגע מדיסק משחזה נ' יבואן ומשווק
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כערכאת ערעור, 23.7.2015
התביעה התקבלה, והערעור הוסיף
הרקע
דיסק של משחזה יצא לפתע ממקומו ופגע בפניו ובעינו הימנית של המשתמש. הנתבע ייבא ושיווק את הדיסק בארץ, ולכן נכנס להגדרת "יצרן" שבחוק.
מה נדחה
טענת הנתבע שהתאונה נגרמה משום שהותקן דיסק בקוטר גדול מדי, שאינו מתאים לדגם המשחזה ולמהירות הסיבוב שלה.
הנכות
כ-40% נכות רפואית משלושה סוגים שונים, וכ-33.5% נכות תפקודית.
פירוט הנזק
כאב וסבל 132,000 ₪ · הפסד השתכרות לעבר 59,640 ₪ · הפסד לעתיד 150,000 ₪ · עזרת צד שלישי 30,000 ₪. סך הכול 371,640 ₪.
אשם תורם
30%. התובע לא חבש מסכה או משקפי מגן, ולא התקין על המשחזה את החלק המכונה "מגן".
מה נשאר בסוף
אחרי האשם התורם 260,148 ₪, ואחרי ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי בסך משוערך של 219,546 ₪ נותרו 40,602 ₪, בתוספת 35,549 ₪ הוצאות ו-12,000 ₪ שכר טרחה. בערעור נוספו 15,000 ₪ ועוד 10,000 ₪ הוצאות.
התיק הזה הוא התזכורת הטובה ביותר במאגר לכך שניצחון בחבות אינו ניצחון בכסף. נזק מוכח של 371,640 ₪ הצטמצם ל-40,602 ₪ אחרי אשם תורם של 30% וניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. שתי ההפחתות האלה הן מה שצריך לתקוף מלכתחילה, ולא רק את שאלת הפגם.
כשהמוצר הפגום הוא כלי עבודה שהמעסיק סיפק, האחריות נבחנת גם במסלול הזה.
אותו היגיון של שליטה וחובת זהירות, במתקן ולא במוצר.
למה תיקים גדולים נגמרים בסכום קטן, ומה אפשר לעשות עם זה.
לא בטוחים אם יש לכם עילה?
אפשר לשלוח את המסמכים הרפואיים או את מכתב הדחייה ולקבל התייחסות ראשונית, ללא התחייבות.
