נפילה בבית עסק: אחריות המחזיק במקרקעין
עודכן ב-21 בספטמבר 2026
סופרמרקט, קניון, אולם אירועים או בית מלון שמזמינים אליהם קהל חבים חובת זהירות כלפי מי שנכנס. הטענה שתישמע מולכם תהיה תמיד אותה טענה: שמדובר בסיכון רגיל של החיים, ושאי אפשר להציב איש ניקיון ליד כל לקוח. בשש ההכרעות כאן, בכולן, הטענה הזו לא הצליחה. ומה שהכריע כמעט תמיד לא היה מה הנתבעת עשתה, אלא מה היא לא הצליחה להראות שעשתה.
המסגרת
ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113
בית המשפט העליון, השופט א. ברק, 9.11.1982
הערעור התקבל
למה זה פסק הדין המרכזי
הוא מגדיר את כל מבנה עוולת הרשלנות: שלוש שאלות, חובת זהירות, הפרה וקשר סיבתי; ומבחן הצפיות בשני היבטים, חובת זהירות מושגית לפי הקטגוריה שאליה משתייכים הצדדים, וחובת זהירות קונקרטית בנסיבות האירוע.
הכלל לגבי בעל המקרקעין
"מאז תיקון סעיף 37 לפקודת הנזיקין… מטילה הבעלות במקרקעין חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת המבקרים במקרקעין, אפילו אם הפעלת הנכס, הלכה למעשה, נמסרה לאדם אחר". העברת ההפעלה אינה העברת החובה אלא "מילוי החובה בדרך של העברת ההפעלה".
הטענה שמנגד
"כשמדובר בסיכונים טבעיים סבירים ורגילים בפעילות אנוש מקובלת, נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת… חיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון".
איך עוברים אותה
"רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית… הסיכון הבלתי סביר הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".
המשפט שמנצח תיקים
"בהעמידו לרשות המבקר בריכת שחייה, יצר המפעיל אצל המבקר תחושה כי השימוש בה הוא בטוח". זה ההיגיון שחל על כל בית עסק שמזמין אליו קהל.
התוצאה
המשיבות חבות יחד ולחוד, עם אשם תורם של 33% לניזוק.
שתי הנקודות מוועקנין שמופיעות כמעט בכל תיק. הראשונה: הבעלות במקרקעין מקימה חובת זהירות מושגית גם כשההפעלה נמסרה לחברת ניהול או לזכיין, ולכן אין טעם להסתפק בנתבעת אחת. השנייה: הקו בין סיכון רגיל לבין סיכון בלתי סביר הוא כל המשחק, והמפתח לחצות אותו הוא שבית עסק שמזמין קהל יוצר אצלו את התחושה שהמקום בטוח.
רשתות מזון: תקן נהלי הניקיון
ת"א (שלום חיפה) 29955-02-18 – לקוחה נ' רשת קמעונאות וחברת ניקיון
בית משפט השלום בחיפה, השופטת טלי מירום, 13.4.2023
התקבלה
הרקע
החלקה ליד מקררי החלב בסניף של רשת מזון.
הנוהל שנפסל
"נהלי ניקיון של עובד אחד בכל הסניף, אשר אינו עוסק בניקיון בלבד אלא גם בעבודות נוספות, ואשר מגיב לקריאה לאחר איתור מפגע, ללא נוהג של בחינה ובקרה יזומות שוטפות, אין בהם כדי לענות על הנדרש במקום כסניף סופרמרקט, הכולל סחורות ומוצרים העלולים להתפזר ולהישפך".
מה בדיוק היה חסר
"לא ננקטה שיטה מניעתית, צופת פני העתיד: לא הונהג נוהל של סיור יזום ועצמאי במועדים קצובים". השיטה שהייתה נשענה על דיווח של לקוח, כלומר על "איתור אקראי" של המפגע.
האחריות
הרשת וחברת הניקיון יחד.
אשם תורם
25%. התובעת הכירה את המקום, עברה ליד מקררי החלב עשרות פעמים ביום וידעה שהם מועדים לנזילות, ובנוסף "חובתו הכללית של כל אדם לשים לבו לאן הוא הולך".
הסכום
103,762 ₪, בתוספת שכר טרחה של 20%, החזר אגרה והחזר עלות חוות הדעת.
ת"א (שלום קריות) 2534-08-16 – לקוחה נ' רשת סופרמרקטים
בית משפט השלום בקריות, 22.9.2019
האחריות הוכחה
טענת ההגנה הקלאסית
שסופר הוא מקום שמטבעו יש בו לכלוך, שעוברים בו מאות ואלפי אנשים ביום, ש"לא ניתן להציב לידי כל לקוח איש ניקיון", ושלכן "הניקיון של הסופר אינו בגדר חובה מוחלטת". עוד נטען שאפשר להניח שהרטיבות הייתה על הרצפה זמן קצר מאוד, שאחרת היו מחליקים גם אחרים.
למה זה לא עזר
"בהעדר כל ראיות מצידה של הנתבעת באשר לכללי הזהירות שהנהיגה במקום ובאשר לפעולות לאיתור מפגעים והסרתם, אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובעת".
הקשר הסיבתי
נקבע בשני המישורים: גרימה עובדתית לפי מבחן הגורם שאין בלתו, וגרימה משפטית לפי מבחן הסיכון.
הערה
הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי לחברת הניקיון שפעלה בשטחה, בטענה שזו האחראית הבלעדית.
שני פסקי הדין האלה מגדירים יחד מה נחשב נוהל ניקיון סביר, ושניהם הגיעו לאותה מסקנה משני כיוונים. אחד קבע מה לא מספיק: עובד אחד שעוסק גם בדברים אחרים, ותגובה בדיעבד לדיווח של לקוח. השני קבע מה קורה כשהרשת פשוט לא מביאה ראיות על הנוהל שלה. לכן הבקשה הראשונה בגילוי מסמכים היא נהלי הניקיון הכתובים, יומני הסיורים, ורשימת העובדים שהועסקו בניקיון באותה משמרת.
איך מוכיחים שההחלקה בכלל קרתה
ת"א (שלום הרצליה) 18381-02-20 – עובדת נ' רשת כל בו
בית משפט השלום בהרצליה, השופטת לימור רייך, 21.2.2023
התקבלה
הרקע
התובעת הייתה עובדת של הרשת ולא לקוחה, ונפגעה כשסייעה במחלקת האוכל המוכן לפי הוראות המעסיקה.
הנקודה הראייתית הראשונה
בתיעוד הרפואי לא צוינו שמן או רטיבות ברצפה, אבל "צוינה ברחל בתך הקטנה נפילה במנגנון של החלקה, זאת להבדיל מסתם נפילה. אני סבורה, כי די בכך כדי להרים את הנטל להוכיח גרסתה של התובעת הן באשר לעצם קרות התאונה והן באשר לנסיבותיה".
הנקודה הראייתית השנייה
"הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות מי מהגורמים האמונים על הניקיון והתחזוקה השוטפת במרכול… או למצער ראיות בכתב, מהן ניתן ללמוד על נהלי הניקיון וביצוע עבודות ניקיון במועדים הרלוונטיים, והימנעותה פועלת לרעתה".
אשם תורם
נטען 33% ונדחה לחלוטין, לפי המגמה שלא להטיל אשם תורם על עובד נפגע "אלא במשורה ואך במקרים בהם אשמו של אותו עובד כגורם לתאונה בולט לעין".
ברוב תיקי הנפילה אין עד חיצוני ואין צילום, והנתבעת כופרת בעצם האירוע. שתי ההכרעות שלמעלה מראות מה כן עובד: תיעוד רפואי ראשוני שמתאר את המנגנון כ"החלקה" ולא כ"נפילה" סתם, והימנעות הנתבעת מלהביא את אנשי הניקיון להעיד. שניהם מתקבעים בשעות שאחרי האירוע, ולכן כדאי לומר ללקוח בשיחה הראשונה שיוודא שהמנגנון נרשם, ולדרוש את תיעוד המצלמות לפני שיימחק.
אולמות, בתי מלון ומקרים מיוחדים
ת"א (שלום חיפה) 11079-05-13 – אורחת באירוע נ' מפעילת אולם ומבטחתה
בית משפט השלום בחיפה, השופטת סיגלית מצא, 14.4.2019
התקבלה
הרקע
אורחת ילידת 1950 יצאה מאולם אירועים בתום ברית, החליקה על דֶק עץ רטוב בשביל המוביל לשער ונפלה לתוך בריכת נוי. מרפק ימין נשבר והוחלף בפרוטזה. הדק הורטב על ידי וילון מים שהותקן בצדיו.
מה הכריע
המפעילה לא דאגה לייבוש הדֶק ולא למניעת הרטבתו, לא הזהירה את האורחים מפני סכנת ההחלקה, ולא דאגה לחציצה בין הדֶק לבין האזור הרטוב.
הבסיס
חובת זהירות מושגית וקונקרטית מכוח ההחזקה במקרקעין. מחזיק המקרקעין הוא "בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים בהם ולנקוט פעולות להקטנתם או מניעתם" (ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה).
מה נדחה
הודעות צד ד' שהמפעילה שלחה נגד ספקית הדֶק ונגד המתקינה נדחו. גם טענת המבטחת להיעדר כיסוי ביטוחי נדחתה, והיא חויבה מתוקף ביטוח האחריות.
ע"א (מחוזי חיפה) 39599-09-14 – דיירת נ' שכן ומבטחתו
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כערכאת ערעור, השופט י. גריל, 16.4.2015
הערעור התקבל
הרקע
שריפה פרצה בארון החשמל בדירת שכן. המשטרה הורתה לדיירים לפנות את הבניין, ובירידה במדרגות החליקה דיירת על מים וקצף שהתיזו הכבאים ונחבלה בקרסול.
מה קבע בית משפט השלום
דחה את התביעה, בין היתר משום שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, ועדות שכן לא סייעה כי לא ראה את ההחלקה.
ההיפוך
סעיף 39 לפקודת הנזיקין, המעביר את נטל הראיה בנזקי אש, חל על בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש. ארון החשמל הוא בבחינת "מחוברים הניתנים להפרדה", והסעיף מתייחס הן לנזק מהאש והן לנזק עקב האש.
הקביעה שכדאי לזכור
"לא מדובר בנפילה המהווה סיכון רגיל, אלא באירוע שהתרחש במצב חרום". זו הדרך לצאת מהגנת הסיכון הרגיל שבהלכת ועקנין.
התוצאה
התיק הוחזר לבית משפט השלום לקביעת שיעור הנזק, בתוספת 8,000 ₪ שכר טרחה והחזר אגרת הערעור.
ההודעות לצד שלישי הן חלק קבוע מהתמונה. הרשת תשלח הודעה לחברת הניקיון, ומפעילת האולם לספק ולמתקין. מבחינת הנפגע זה לא משנה את התוצאה, אבל זה משפיע על משך ההליך, ולכן יש היגיון בצירוף גם חברת הניקיון וגם המחזיקה כנתבעות מלכתחילה.
אותה עוולה, אבל ברשות הרבים ומול גוף ציבורי.
כשהנפילה קרתה במתקן שהעסק מפעיל ולא סתם ברצפה שלו.
כשהנופל הוא עובד של העסק ולא לקוח.
לא בטוחים אם יש לכם עילה?
אפשר לשלוח את המסמכים הרפואיים או את מכתב הדחייה ולקבל התייחסות ראשונית, ללא התחייבות.
