רשלנות רפואית בניתוח – מתי טעות הופכת לעילה לתביעה משפטית?

חדר הניתוח הוא המקום שבו אנו מפקידים את חיינו בידי הצוות הרפואי. לעיתים מדובר בניתוח מציל חיים, ולעיתים בניתוח אלקטיבי לשיפור איכות החיים או המראה החיצוני. בשני המקרים, הציפייה מהמערכת הרפואית זהה – רמת טיפול מקצועית, זהירה, ואמינה. אך לא תמיד זה המצב.

בעוד שחלק מהסיבוכים הם בלתי נמנעים, ישנם מצבים שבהם מתברר כי הנזק שנגרם למטופל אינו תוצאה של "מזל רע", אלא של רשלנות רפואית בניתוח. כאן מתחיל השיח המשפטי המורכב: מתי בדיוק מדובר בסיבוך סביר, ומתי בטעות שניתן וצריך להגיש בגינה תביעה?

אחריות הצוות הרפואי – הרבה מעבר לניתוח עצמו

כשמדברים על ניתוח, רבים מתמקדים בפעולה הכירורגית עצמה כמו החיתוך, התפירה וההרדמה. אך האחריות המשפטית של הצוות הרפואי רחבה בהרבה:

• לפני הניתוח – על הרופאים לוודא שנעשו כל הבדיקות הנדרשות (בדיקות דם, הדמיות, בדיקות רקע רפואי), שהמטופל כשיר לניתוח, ושקיימת הבנה מלאה של הסיכונים.
  
• במהלך הניתוח – נדרשת הקפדה על פרוטוקול, סטריליות, ביצוע זהיר ונכון של הפעולה הכירורגית, מתן תרופות מתאימות ובקרה מתמדת על מצב החולה.
  
• אחרי הניתוח – המעקב הרפואי הוא קריטי. גם ניתוח שבוצע בהצלחה יכול להסתיים בנזק אם לא ניתנת השגחה רפואית נאותה.

מחדלים בכל אחד מהשלבים הללו עלולים להיחשב כרשלנות.

טעויות נפוצות בניתוחים ומה המשמעות המשפטית שלהן

בפסיקה ניתן למצוא לא מעט דוגמאות לטעויות כירורגיות שנקבע כי הן חורגות מסטנדרט הזהירות הסביר. למשל השארת גוף זר בגוף המטופל – תחבושת, מספריים או מחט שנותרו בגוף לאחר הניתוח ונמצאו רק בבדיקות מאוחרות. ניתוח במקום הלא נכון – מצבים שבהם נותח איבר שגוי או צד שגוי בגוף (לדוגמה, ברך שמאל במקום ימין). טעות במינון הרדמה – מתן תרופה שגויה או כמות לא נכונה, שהובילה לנזק מוחי או למוות.

אי ביצוע בדיקות חיוניות לפני הניתוח, היעדר פיקוח לאחר הניתוח ועוד.

בכל אחד מהמקרים הללו, בתי המשפט בוחנים האם ניתן היה למנוע את הטעות אילו הצוות היה פועל בזהירות ובמיומנות הנדרשת.

סיבוך רפואי לעומת רשלנות

חשוב להדגיש – לא כל סיבוך רפואי הוא רשלנות. גם הרופא המיומן ביותר אינו יכול להבטיח הצלחה מוחלטת. ההבדל בין שני המקרים נעוץ בשאלה האם ננקטו כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הנזק?

אם הסיבוך היה ידוע מראש, הוסבר למטופל והתרחש למרות נקיטת אמצעי זהירות – לרוב לא מדובר ברשלנות. אם הנזק נגרם כתוצאה מהתנהלות רשלנית, אי עמידה בפרוטוקול או מחדל שניתן היה למנוע – בהחלט קיימת עילה לתביעה.

הסכמה מדעת – הזכות לדעת ולהחליט

אחד הנושאים המרכזיים בתביעות רשלנות רפואית בניתוח הוא נושא הסכמה מדעת. על הרופא חובה להסביר למטופל את מהות ההליך, הסיכונים האפשריים, אלטרנטיבות טיפוליות, וסיכויי הצלחה וכישלון.

כאשר מטופל לא מקבל את המידע הזה, גם אם הניתוח הצליח, הוא עשוי להיות זכאי לפיצוי על פגיעה באוטונומיה. בתי המשפט רואים בחומרה רבה מקרים שבהם חולה נכנס לניתוח מבלי להבין את מלוא המשמעות של ההליך.

ניתוחי חירום לעומת ניתוחים אלקטיביים

בתי המשפט נוטים להבדיל בין מצבים שונים:

• ניתוחי חירום – במצבים שבהם חיי המטופל בסכנה, הרופאים נדרשים לקבל החלטות מהירות. במקרים כאלה בית המשפט נוטה לגלות הבנה לטעויות שנעשו תחת לחץ קיצוני.
• ניתוחים אלקטיביים (אסתטיים / לא דחופים) – כאן נדרשת רמת זהירות גבוהה במיוחד, שכן אין מדובר בהצלת חיים אלא בהליך לשיפור איכות חיים או מראה. כל טעות תישקל בחומרה רבה יותר.
  

מה צריך לעשות אם יש חשד לרשלנות?

1.איסוף מסמכים רפואיים

הצעד הראשון הוא לאסוף כל מסמך רפואי הקשור לניתוח: סיכום אשפוז, דו"ח ניתוח, בדיקות מעבדה והדמיה, רשומות מהרופאים המטפלים, מרשמי תרופות ועוד. המסמכים הללו משמשים כבסיס לתמונה המלאה של מה שהתרחש, ולעיתים קרובות חושפים כשלים שכבר בשלב זה יכולים להעלות סימני שאלה.

2.תיעוד אישי של התסמינים והנזק

במקביל, חשוב לתעד באופן מסודר כל שינוי במצב הבריאותי לאחר הניתוח כמו הופעת כאבים חריגים, מגבלות תפקודיות, טיפולים רפואיים נוספים שנדרשו, ואף יומן יומי של תסמינים והשפעתם על איכות החיים. תמונות, סרטונים או עדויות של בני משפחה יכולים להוות חיזוק משמעותי במקרה של תביעה.

3.קבלת חוות דעת רפואית

תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח אינה יכולה להתקיים ללא חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי. חוות הדעת היא זו שקובעת אם אכן מדובר ברשלנות או בסיבוך רפואי צפוי. לכן, עוד לפני פנייה לבית המשפט, יש להיעזר ברופא מומחה שיבדוק את המסמכים, יבחן את ההליך, ויקבע האם נפל פגם מקצועי.

4.פנייה לייעוץ משפטי מקצועי

בשלב זה חשוב מאוד לפנות לעורך דין רשלנות רפואית. לא כל משרד עורכי דין מחזיק בניסיון ובכלים הדרושים לניהול תיקים מורכבים מול בתי חולים וקופות חולים, לכן חשוב לפנות לאדם הנכון.

5.אל תחכו

אחד הדברים הקריטיים הוא לפעול בזמן. לפי חוק ההתיישנות, לרוב ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית עד 7 שנים ממועד הנזק. במקרה של קטינים, מניין השנים מתחיל רק עם הגיעם לגיל 18, כלומר ניתן להגיש תביעה עד גיל 25. עם זאת, עיכוב באיסוף חומרים או בקבלת חוות דעת עלול לפגוע בסיכויי ההליך, ולכן מומלץ להתחיל בצעדים כבר עם התעוררות החשד.

לסיכום

חדר הניתוח אמור להיות מקום בטוח, אך טעויות קורות ולעיתים הן עולות ביוקר. תביעות בגין רשלנות רפואית בניתוח אינן נועדו רק להעניק פיצוי לנפגעים, אלא גם לשמש מנגנון חשוב של הרתעה ושיפור המערכת הרפואית. ככל שהמערכת יודעת כי מחדלים יובילו להשלכות משפטיות וכלכליות, כך גדלה המוטיבציה למנוע טעויות ולשמור על סטנדרט גבוה של רפואה.

משרד עו"ד רן שפירא מתמחה בליווי נפגעי רשלנות רפואית לאורך כל הדרך – מהבדיקה הראשונית ועד לקבלת הפיצוי המקסימלי. בזכות ניסיון עשיר, עבודה עם מומחים רפואיים מובילים והיכרות מעמיקה עם המערכת המשפטית, המשרד מעניק ללקוחותיו ביטחון אמיתי בצעדיהם המשפטיים.

לשיחת ייעוץ ראשונית, צרו איתנו קשר.